למדתי שברגע שאני צועק, הפסדתי. צעקה היא נעילת הלב של מי שעומד מולי כלפי מה שיש לי לומר. וכשכל המרחב הביתי מתנהל בצעקות, כשכל התקשורת מהגרון החוצה - הלב נשאר מחוץ למשחק. וזה חבל, כי הבית אמור להיות המקום שבו הלב מדבר, נחשף, מְתקשר, אוהב. במקום שבו יש צעקות, אין אהבה. אהבה היא תדר חרישי, פנימי, וצעקות מבהילות אותה. (המשך הטקסט בקישור למטה)