זה קורה לכולם, וזה נופל עליך חזק וקשוח, בלי אזהרה. ההורים הולכים ונגמרים לך מול העיניים. אין דרך יפה לנסח את זה. אין מילים מקושטות. אין רחמים. האנשים האלה שתמיד חשבת שהם כול-יכולים. שליוו אותך בכל תחנות חייך. שלימדו אותך להתמודד עם העולם הזה. שהיו לך רשת ביטחון. גזע יציב. קיר להישען עליו. האנשים האלה נכנעים, כמו כולם, לזרועותיו הארוכות של הזמן. כמה קשה להתפכח ולהבין שאחרי הכול, ההורים שלך הם בסך הכול בני אדם. (הטקסט המלא בקישור למטה)