עַל הַכּוֹכָב הָרִאשׁוֹן בִּקְבוּצַת כּוֹכָבִים קְטַנִּים אֵלֶּה שָׁכַן מֶלֶךְ זָקֵן. הוּא הָיָה לָבוּשׁ שָׁנִי וּפַרְוַת-מְלָכִים וְיָשַׁב עַל כֵּס-מַלְכוּתוֹ הַפָּשׁוּט וּמְפֹאָר כְּאֶחָד. – הֶאָח! – קָרָא הַמֶּלֶךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן –הִנֵּה נָתִין אֶחָד! – אֵיכָה הִכִּירַנִי הַמֶּלֶךְ אִם לֹא רָאַנִי מֵעוֹלָם? – תָּמַהּ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן. הוּא לֹא יָדַע עֲדַיִן כִּי הָעוֹלָם פָּשׁוּט לְמַדַּי בְּעֵינֵי הַמְּלָכִים הָרוֹאִים אֶת כָּל בְּנֵי-הָאָדָם כִּנְתִינִים הַכְּפוּפִים לָהֶם