אמר החבר: כי המכוון מן הלשון, היכנס מה שיש בנפש המדבר בנפש השומע, וזאת הכוונה לא תיגמר על תומה אלא פנים אל פנים, מפני שלדברים פנים אל פנים מעלה על הדברים שבכתב, וכאשר אמרו: "מפי סופרים ולא מפי ספרים", מפני שנעזרים בדברים שבעל פה בעמידה במקום ההפסקה, ובהתמדה במקום הסמוך, ובחוזק הדבור ורפיונו, וברמיזות ובקריצות מתמיהה ושאלה והגדה ויחול והפחד ותחנה, ותנועות, שמקצרת מהם המליצה הפשוטה. ואפשר שייעזר המדבר בתנועות עיניו וגבותיו ובכל ראשו ובידיו להבין הכעס והרצון והתחנון והגאווה על השיעור שהוא רוצה
ספר הכוזרי, רבי יהודה הלוי (תרגום: אבן תיבון), מאמר ב, עב