וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּ. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים
שמות כב, כ-כג

ח"כ זהבה גלאון: מצוות אהבת הגר, היתום והאלמנה – החוזרת בתורה פעמים רבות ובהקשרים שונים – מניחה את רשת הביטחון החברתית, שכל בני האדם זכאים לה מעצם היותם. הזכויות החברתיות מוצגות בפסוקים כחלק מזכויות האדם הבסיסיות, והדאגה לחלשים – כציווי מוסרי ראשון במעלה.

הדרישה לאהוב כרוכה בדרישה לזכור: הציווי "ואהבת" אינו פונה אל הרגש, שעליו לא ניתן לצוות, אלא קורא לפעולה – תיקון החברה ברוח של אנושיות וכבוד הדדי. הציווי "זכור" מחייב אותנו ללמוד מן העבר ולבחון תמיד את עצמנו ואת היחס שלנו כחברה לזר ולאחר, לחסר המזל, לחסרת הדיור ולמובטלת, למבקש המקלט ולמחוסרת המעמד, לחלשים ולמוחלשות בתוכנו.

זה לא פשוט ולא מובן מאליו. כנראה משום כך אין עוד שום מצוות "עשה" אחרת בתורה שחוזרת מספר כה רב של פעמים כמו היחס אל הגר. זה לא בשמיים, זה בידינו.

(פורסם בישראל היום)

כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (No Ratings Yet)
Loading...
32 צפיות
Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email
Share on twitter

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *