גל גבאי, עיתונאית: הפסוק הזה מקפל בתוכו את הבסיס להיתכנות חברה אנושית: הגינות. כל כך יסודי, כל כך מהותי. לא במקרה הוא צרור עם הכוונות "קדושים תהיו", במובן שהשומר על כלל זה ומפנים אותו נשמר מקלקול, מסיאוב ומהשחתה של עצמו ושל הכלל. לא במקרה הוא מובא בספר ויקרא, ספר האתיקה לחברה אנושית באשר היא. ניסוח פנימיות האדם השואף להיות בן אדם. ניסוחו של הטוב.

במציאות הכלכלית שבה אנחנו חיים בזמן הזה, המקדש מקסוּם והשגת רווחים, מכשול בפני עיוור הוא שיטה, אולי אפילו ערך. מול הכלל, העיוור לצורך העניין, ניצבים מכשולים ומכשילים אינספור במוסדות מדינתיים, בחברות ובתאגידים. למשל, בנקים המציפים במפלי מידע מסורבל, עמוס ולא נגיש לציבור, ובזאת יוצרים יתרון מובנה המשרת את טובתם ומכשיל את הלקוחות, שלא יודעים אפילו איך לשמור על טובתם. מניעת נגישות למידע בשיטה זו היא פגיעה בחובתם הבסיסית להגינות במערכת א־סימטרית, שבה תלות מוחלטת של צד אחד בצד השני, המחזיק בכוח ובמידע.

עורכי דין, המחזיקים בארגז הכלים שלהם את הידע וההכשרה, שמקנים להם יתרון עצום על פני הלא יודעים שמולם, מחויבים להחזיק בארגז גם אתיקה, המגנה על הכלל מפני שימוש מנוול ביתרון שרכשו. והנה, בזמננו רבים מעורכי הדין מנצלים את הידע וההכשרה מול החסרים אותם ומטעים ומטים את הצדק ממסלולו. דווקא הם, שליחיו של הטוב הכללי.

לא תיתן מכשול בפני עיוור היא תביעה למשחק הוגן. כל כך יסודי וכל כך מהותי, וכל כך חסר בימינו.

(פורסם בישראל היום)