שתי טיפות מים זהות שנפגשות הופכות בסך הכול לטיפה אחת. וכשהיינו יחד היינו טיפה אחת. ללכת לאיבוד בתוך האחר, זה נחמד כשזה זמני, אבל לא בונים על זה אהבה. לא יכולנו להמשיך. אהבה זקוקה לקרבה ולשקיפות אבל גם למקומות סגורים. היינו חייבים שוני מסוים, מכשול לגבור עליו, הבדל לדגל מעליו, מקום סגור שאליו מרשים או לא מרשים להיכנס, ריב שמכבים יחד, נהר שמעליו מושיטים זה לזה ידיים. צריך שונוּת. האחר יכול להיות הגיהינום, נכון, אבל גם קשה יותר להגיע לגן עדן בלעדיו