ח"כ יאיר לפיד: ביום השני של השבעה על אחותי ניגש אלי מישהו והסביר לי ארוכות עד כמה הוא מבין את כאבי, שכן מעולם לא התאושש ממות אחיינו במלחמת יום הכיפורים. אני מניח שהוא התכוון לטוב, אבל ההשפעה עלי היתה הפוכה. נשבעתי לעצמי שלעולם לא אהיה כמוהו.
יש לנו בחירה. אנחנו צריכים להחליט, מה ינהל את חיינו? האם ניתן לצער, לזעם, לפרנויה ולחרדה לנהל את חיינו – או שנבחר בתקווה, באהבה, ביכולת ליצור קשר, בניסיון המתמיד להשתפר? זוהי אינה בחירה "גדולה", אלא בחירה יומיומית, פשוטה ובהירה, שכל אדם צריך לעשות עם עצמו.
ומה שנכון לפרטי, נכון גם ללאומי. מדינה מורכבת כמו ישראל צריך להנהיג מתוך "אופטימיות זהירה": אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהסיכונים ומהאיומים שיש סביבנו, אבל לא פחות מזה, אסור לנו לוותר לעולם על התקווה. יכול להיות פה טוב יותר, יהיה פה טוב יותר. החיים והמוות מונחים בפנינו. אויבינו, אנשי האיסלאם הקיצוני, בוחרים במוות. אנחנו בוחרים בחיים.
(פורסם בישראל היום)
